גזר דין בתיק ת"פ 34914-03-11

1.     הנאשם הורשע בעבירה של מעשה מגונה בכוח, זאת כמפורט בהכרעת הדין שניתנה בעניינו. בתמצית יאמר, כי מדובר באירוע שהתרחש ביום 6/3/11, בביתו של הנאשם, שעה שהגיע לביתו של הנאשם המתלונן, חברו של בנו, קטין יליד 2000. הקטין פנה אל הנאשם בבקשה שיורה לבנו של הנאשם להשיב לו שרשרת שנלקחה ממנו. הנאשם ביקש מהקטין לגשת עמו למחסן הסמוך לביתו. בהיותם במחסן, הקרין הנאשם סרט פורנוגרפי לעיניו של הקטין באמצעות מכשיר די.וי.די, הכניס ידו למכנסי הקטין מתחת לתחתוניו, נגע באיבר מינו והחל לשפשפו. הקטין הוציא ידו של הנאשם ממכנסיו, שאז הנאשם פתח את רוכסן מכנסיו שלו, הוציא את איבר מינו, ביקש מהקטין לבצע בו מין אוראלי, הקטין סירב, ולבסוף החל הנאשם לאונן לעיני הקטין עד שהגיע לסיפוקו.

2.     הנאשם הנו כבן 56, נשוי ואב לילדים, נטול הרשעות קודמות.

תסקיר שירות המבחן שניתן בעניינו של הנאשם מפרט את הרקע המשפחתי של הנאשם. הנאשם דבק בהכחשתו לביצוע המעשים, ובהתאם סירב לקבל אחריות ולא גילה מוטיבציה לטיפול. שירות המבחן התרשם כי רמת הסיכון המינית הצפויה מהנאשם הנה בינונית. נוכח עמדתו של הנאשם לפני שירות המבחן, שירות המבחן לא ראה אותו מתאים לעבור טיפול אינטנסיבי וייעודי לאנשים שביצעו עבירות מין. לפיכך, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה. המרכז להערכת מסוכנות המציא חוות דעת והערכת מסוכנות בהתאם לסעיף 6 לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין. מחוות הדעת עולה כי שילובם של גורמי הסיכון הסטטיים (גילו של הנאשם, ביצוע עבירה כנגד קורבן שאינו בן משפחה תוך שימוש בכוח ומהות המעשה, כמו גם מצבו המשפחתי ועברו הנקי של הנאשם) והדינמיים (הכחשתו של הנאשם את ביצוע העבירות, אי קבלת אחריות על מעשיו, השלכה על הקורבן ובני משפחתו ועוד), מצביעים על כך שרמת הסיכון המינית הצפויה מהנאשם, הנה בינונית.

3.     באת-כוח המאשימה הדגישה את חומרת מעשיו של הנאשם שבוצעו כנגד ילד שהיה כבן 11 שנים, אשר נאלץ להעיד בבית המשפט. הנאשם לא בחל בניסיון להשחיר את שמו של הקטין בהתבססו על שמועות. לשיטת באת-כוח המאשימה, מדובר במעשים מגונים ברף הגבוה אשר גרמו לקורבן לנזקים עתידיים כפי שיפורט בהמשך, ובהתייחסה לפסיקה בעניינים דומים אחרים, טענה המאשימה כי מתחם הענישה הראוי הנו בן 18 חודשי מאסר בפועל עד 40 חודשי מאסר בפועל, ובעניינו של הנאשם, יש לפסוק על הצד הגבוה, בין היתר משום נסיבות ביצוע העבירה: ניצול מעמדו של הנאשם כלפי הקטין, הפרת האמון, והנזקים שנגרמו לקטין. כן באה הפנייה  לתסקיר שירות המבחן ולהערכת המסוכנות, שעיקרם פורט לעיל.

        מנגד, טען הסנגור כי יש להקל עם הנאשם, שכן מדובר באדם שביצע את המעשים בהיותו כבן 54, ללא עבר פלילי, קיימות לו בעיות רפואיות (כפי שמפורט במסמכים הרפואיים שהוגשו) והנאשם נמצא במעצר בית מלא במשך שנתיים. עוד נטען כי קיימת הגזמה במצבו של הקטין הנפגע. באשר להערכת המסוכנות, נטען כי לא צוינו דברים חריגים לגבי הנאשם, זכותו של הנאשם לדבוק בגרסתו לפיה הוא לא ביצע את המעשים, ובאה הפנייה לנתונים האישיים המפורטים בתסקיר שירות המבחן, בין היתר תאונת הדרכים אותה עבר הנאשם בגיל צעיר, היותו אדם שמגיל צעיר עבד לגידול ילדיו, כאשר עד היום תפקד באופן תקין. הסנגור הפנה לגזרי דין שניתנו לאחרונה, ולשיטתו ניתן ללמוד מהם גם לעניינו של הנאשם ולגזור מכך עונש מקל, תוך שהסנגור טען כי המתחם הנכון הנו מאסר מותנה ועד 12 חודשי מאסר בפועל. נוכח נסיבות האירוע, ניתן לדעתו להסתפק במאסר מותנה.

4.     גזירת דינו של הנאשם באה במסגרת הוראת תיקון 113 לחוק העונשין - הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה. בהתאם להוראת סעיף 40 ב' לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הנו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. הוראת סעיף 40 ג' (א) קובעת כי יש לקבוע מתחם ענישה הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40 ט' לחוק (סעיף 40 ט' מפרט נסיבות בהן יש להתחשב, במידה שהתקיימו וככל שהן משפיעות על חומרת מעשה העבירה ואשמו של הנאשם, ביניהן התכנון, חלקו היחסי של הנאשם, הנזק שנגרם וכמפורט באותו סעיף). כן קיימות הוראות בדבר אפשרות חריגה ממתחם הענישה (במקרה של אפשרות שיקום - סעיף 40 ד'), ובמקרים של הגנה על שלום הציבור, הרתעה אישית או הרתעת הרבים, מקום שנמצא לכך צורך (סעיפים 40ה', 40ו', 40ז') ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם הענישה. לעניין הוכחת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ניתן לטעון להן ואף להביא ראיות גם בשלב הטיעונים לעונש ובמסגרת המגבלות הקבועות בהוראות סעיף 40 י' לחוק. הוראת התיקון מתייחסת אף לנסיבות אישיות של הנאשם אותן ניתן להביא בחשבון בגדר גזירת העונש, שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'), וביניהן הפגיעה של העונש בנאשם ובמשפחתו, לרבות גילו, נזקים שנגרמו לנאשם, נטילת אחריות, מאמצים לתיקון תוצאות העבירה ופיצוי, התנהגות נורמטיבית, נסיבות חיים קשות, חלוף הזמן ועבר פלילי. סעיף 40יב' מציין שהוראות סעיפים 40ט'  ו - 40יא' אינן מהוות רשימה סגורה וניתן לשקול נסיבות נוספות הקשורות בביצוע העבירה, לשם קביעת מתחם העונש ההולם ונסיבות נוספות שאינן קשורות בביצוע העבירה לשם גזירת העונש המתאים.

        הוראת סעיף 40יג' קובעת כי למספר עבירות המהוות אירוע אחד יקבע מתחם עונש הולם לאירוע כולו, דהיינו, מקום שקיימים מספר אירועים, יש לקבוע מתחם ענישה לכל אירוע בנפרד וניתן (לשון החוק היא 'רשאי') לגזור עונש נפרד לכל אירוע, או עונש כולל לכל האירועים.

        התיקון לחוק מחייב פירוט ונימוק בגזר הדין באשר לקביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה בהן באה התחשבות לצורך קביעת מתחם העונש ההולם וגזירת עונש מתאים לנאשם והנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה בהן באה התחשבות, חריגה ממתחם העונש ההולם והדרך בה נגזר הדין לאחר הרשעה המתייחס לכמה אירועים (סעיף 40יד').

5.     המעשים אותם ביצע הנאשם הנם מעשים חמורים וקשים, אשר בוצעו בקורבן שהיה חברו של בנו, קטין שהיה כבן 11 שנים, מעשים שנעשו במחסן סגור. לקטין נגרמה כתוצאה מכך פגיעה קשה כמפורט בתסקיר הנפגע: מאז הפגיעה החל הקטין להרטיב במיטתו בלילה, התעוררו בו פחדים וסיוטים, הוא התעלף מספר פעמים בבית הספר, החל להחסיר ימי לימוד רבים, הפך להיות שקט ומופנם ונמנע מלצאת מפתח ביתו. כן השפיעה הפגיעה על המערכת המשפחתית כולה. הקטין נמצא כיום בהליך טיפולי, אשר ככול הנראה מועיל לו.

        המחוקק נתן לעיקרון ההלימה - עקרון הגמול - מעמד בכורה כאשר לצידו שיקולים נוספים שעניינם העונש הנהוג ונסיבות ביצוע העבירה. יישום עקרונות אלה ולאור העונש המרבי הקבוע לעבירה אותה עבר הנאשם ורמת הענישה הנוהגת באשר לעבירה ממין זה, מעמיד את מתחם הענישה בעבירה בה הורשע הנאשם, בטווח שבין 9 חודשי מאסר בפועל ועד 36 חודשי מאסר בפועל. במקרה שלפנינו, אין נסיבות המחייבות חריגה מהמתחם.

        נוכח שקלול הנתונים אני גוזר על הנאשם כלהלן:

        א.     מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים בניכוי ימי מעצרו.

ב.     מאסר מותנה לתקופה של 8 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירת מין בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר.

ג.      פיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח.

        זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום,  י"ח אדר תשע"ג, 14 במרץ, 2013, במעמד באת-כוח המאשימה, בא-כוח הנאשם והנאשם בעצמו.